השמנת יתר – לאכול עם העיניים

מכירים את המשפט "אל תאכלו עם העיניים?" – אני מכירה אותו מצוין. בתור אחת שהייתה שמנה מרבית חייה, שמעתי את המשפט הזה  בכל הזדמנות שעמדתי מול אוכל, ולא מדובר על תפריט דיאטה כזה או אחר, אלא על מטעמים משמינים שלא יכולתי לעמוד מולם בפיתוי.

אמי הייתה טורחת להזכיר לי שאני אוכלת עם העיניים וזו הסיבה שבגינה אני עדיין שמנה. "איך עם העיניים?" – חשבתי לעצמי – "האם יש עוד מקום שבו אוכל לדחוס אוכל חוץ מהפה? אם כך הרי זה נפלא, אוכל לאכול יותר".

הרזיה-לאכול-עם-העיניים

אז מה הכוונה לאכול עם העיניים? יש לנו טבע כזה, מסתבר, לראות אוכל ועוד לפני שלקחנו את הביס הראשון, כבר אכלנו אותו רק מלהסתכל עליו, כבר דמיינו את הטעם, הוא יורד לנו במורד הגרון והטעם מעולה, בדומה למשפט "רק מלהריח כבר העליתי 2 ק"ג".

אצלי זה היה טבעי, כילדה, שלא הכירה שום דיאטה לילדים, כאשר משפחתי ואני התארחנו אצל קרובים, עוד לפני שמגש הכיבודים היה מונח על השולחן, כבר ליוויתי אותו במבטי בצאתו מן המטבח, לא היה לי ספק שאני הולכת לאכול את כל מה שמונח עליו, אז זה היה בעיניי אחלה של תפריט דיאטה, יש בו את כל המרכיבים החשובים, עוגות, שוקולדים, וופלים, בורקסים, פשטידות, ושאני אוותר על כל זה? אין סיכוי, אני חייבת להכיר את כל הטעמים.

לא שבעתי גם כאשר כבר הייתי מפוצצת, במקום לחשוב על ירידה במשקל, חשבתי איך אני עוברת על המגש הזה בסיבוב שני, שוב אכלתי עם העיניים, הרגשתי איך בטני כבר נפוחה, אך התאווה הזו לא עזבה אותי ולא ידעתי מנוח עד אשר אחזור להתכבד שוב.

"את אוכלת רק עוגה אחת" – הייתה אמי מאיימת עלי – "זה מספיק לך". ואני הייתי מאד ממושמעת, בעיקר כאשר אמי הייתה בסביבה, אך בהזדמנות הראשונה שהיא לא הייתה באיזור, הגנבתי במהירות עוד 2 חתיכות לפי, מהר לפני שהיא תחזור. למרות שהשלט "הרזיה מהירה" היה מהבהב במלוא עוצמתו, הייתי אלופה בלהתעלם ממנו, ולהמשיך במה שאני הכי טובה בו, לאכול.

לכל מקום שהגעתי ובו היה אוכל, עיניי תרו אחריו, לא פספסתי שום צלחת, עיניי אכלו, אפי הריח, בדמיוני כבר לעסתי ובפי הריר כבר היה מתמלא, עד שהגעתי לשולחן הרגשתי ששבעתי, ובכל זאת, מי יעצור אותי? אין כזה כוח שימנע ממני, עכשיו, לאכול הכל על אמת.  תפריט דיאטה? – לא בבית ספרי.

מאז שרזיתי, לפעמים יש בי את האינסטינקט לקפוץ ישר ולחטוף מן הצלחת, אך, לימדתי את עצמי לחשוב, האם את באמת צריכה את זה? אם כן, פעם אחת וזהו, חתיכה ממוצעת, לא חייבת להיות גדולה, זה אותו הטעם גם בפעם השנייה וגם אם הטעם אלוהי, אין צורך, וברור לי שאצטער על כך מאוחר יותר, אז בשביל מה? לא היית כבר בסרט הזה? סרט אימה.




שתפו

You may also like...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Translate »
נְגִישׁוּת
תפריט נגישות באתר תפריט נגישות באתר