משקל יתר – מראה מראה שעל הקיר, מי הכי שמנה בעיר?

שנאתי מראות, אבל, ממש שנאתי. מבחינתי, אם היה אפשר לנהל עולם ללא מראות, היה נהדר. לא הייתי צריכה להיתקל בעצמי כל פעם מחדש. "היי לך, בוקר טוב, המממ…רואים שטוב לך את אוכלת טוב", "ערב טוב,  לא השתנית מהבוקר אה?!!, עוד לא מצאת איזו דיאטה מהירה?" – הייתה ההשתקפות הגדולה שבמראה מקניטה אותי. לא הייתי נשארת יותר מכמה שניות מול המראה. גם את חלונות הראווה שברחוב שנאתי, ואלו של הבנקים, הענקיים שמתפרשים על חצי רחוב, ממש לא אהבתי, מה רע בקיר ודלת כניסה, מי צריך כל כך הרבה חלונות? מה מנהל הבנק צריך לדגמן את המטבע חוץ? הייתי הולכת מהר מבלי להביט, אך החלונות האלו לא היו נגמרים, חזרתי הביתה עם כאבים בצוואר, רק כדי שלא אתקל שוב ושוב בדמות הגדולה שלי המשתקפת מתוך איזה חלון מראה שכזה.  תיעבתי את ההשתקפות הזו, משמע, תיעבתי את עצמי.דיאטה-מהירה-מראה-מראה

בתוכי היו שני אנשים, האחד השמן שלוחש כל הזמן "שימי פס, את אוהבת לאכול, לכי על זה, שיגידו מה שיגידו, תיהני, אין כמו כוס קפה על הבוקר עם פרוסת עוגה של 3 שכבות ומעל קצפת ודובדבן, לא? תאכלי אחותי, חיים פעם אחת" והשני הרזה העתידי שלא הפסיק להילחם "את רוצה להיות שמנה כל חייך? האם פרוסות העוגה האלו באמת יעשו לך טוב? חיים פעם אחת, אבל, לפחות תחיי רזה". המלחמה האינסופית והמוכרת הזו לא עוזבת אותי גם היום, רק שהיום  השכלתי להקשיב
לקול השני, לקול הרזה.

כמו ששנאתי מראות, שנאתי גם את המצלמה. אין לי הרבה תמונות מהתקופה ההיא. בשביל להכניס אותי לתמונה משפחתית הצלם היה צריך לצלם מאילת כדי שכולנו נכנס בה. "אה, תצמדו תצמדו, לא כולם נכנסים…טוב, סיגל אותך נצלם בנפרד". כבר התרגלתי, מה לעשות, גם היפופוטם לא יוכל להצטלם עם כל חיות הג'ונגל, לא? אז ויתרתי, אבל, לא מהסיבה הזו, פשוט לא אהבתי לראות את עצמי בתמונות, בום…תראי איך את נראית, כמה את שמנה, והסנטר שלך לאן הוא נעלם? כל תמונה התפוצצה לי בפרצוף והטיחה בפניי את האמת המרה. את שמנה תעשי עם זה כבר משהו, דיאטה, כל סוג של דיאטה, דיאטת מלפפונים עם חמציצים, דיאטה מהירה בפה סגור, דיאטה דיאטה דיאטה. הייתי שומעת בדמיוני את ההוא הרזה שבתוכי. אז איך זה שהקול השמן תמיד ניצח? ולא משנה איזה תפריט דיאטה היה מונח מולי, הרצון להמשיך ולטעום מהכל היה חזק ממני, ממש בלתי ניתן לשליטה.

והמראות לא משקרות. בעצם יש כאלו שכן. אלו המעוותות שנמצאות בלונה פארקים, כשהייתי פוגשת אחת, הייתי נעמדת מולה שעות ורואה את עצמי חטובה, צרת מותן וארוכה, אם כי קצת מעוותת. אבל, לא יכולתי לשקר לעצמי וחוזרת לרגע למראה הרגילה "הנה חזר ההיפופוטם" – לחשתי לעצמי. "אם תמצאי דיאטה מהירה ותעמדי בה, אולי תהיי ההיפופוטם הרזה הראשון בעולם?" – ענתה לי ההשתקפות.



שתפו

You may also like...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Translate »
נְגִישׁוּת
תפריט נגישות באתר תפריט נגישות באתר