עודף משקל? – שיימינג… מי?

מילה חדשה צצה לה לאחרונה במחוזותינו, שיימינג (ביוש). וואו… כאילו שחסרות לנו מילים מבעיתות אחרות. לפי ויקיפדיה, האמצעי הנפוץ לביוש בימינו הוא האינטרנט ובעיקר, הרשתות החברתיות. ומה שהולך שם, פשוט ביזיון. אבל, רגע… מאז שאני זוכרת את עצמי היה שיימיניג, עוד לא הומצאה המילה הזו אז, אבל היה ועוד איך היה. הרוע לא נעלם הוא רק מתגבר.

וזה מחזיר אותי לגיל 13 ועד 16, חטיבת הביניים, פתח-תקוה, אני, נערה שמנה עם ערך עצמי בגובה הדשא, צועדת בהפסקה במסדרונות בית הספר כשלפתע מאחורי, תלמיד כיתתי עם חיוך מאוזן לאוזן קורא לי, "שמנה, שמנה", לא זכורה לי תגובתי, אך בהחלט זכורה לי הרגשתי, במילה אחת, השפלה.

תבינו, זה לא שהוא ואני היינו לבדנו במסדרון, נהפוך הוא, המוני תלמידים בתזוזה, חולפים על פניי ומעיפים מבט בזו שהרגע קראו לה, זו שהרגע עשו לה שיימיניג קבל עם ועדה.

חוויה כזו משאירה לך צלקת לאורך שנים, מה עוד שהוא כל כך נהנה מזה, שלא הסתפק בפעם אחת, וזה הפך לריטואל קבוע "שמנה, שמנה" מלווה בחיוך קטן, וכולו זחיחות. ואני? – מיותר לציין שהייתי נבוכה וסמוקת לחיים מהבושה הזו, חיפשתי מקום לקבור את עצמי בכל פעם מחדש.

אני בטוחה שלבכם יוצא אלי ואתם מאחלים לו איחולים לא חמים במיוחד, אז אל דאגה, לימים הנער הזה, הפך להיות מישהו מפורסם שהואשם במעשה לא יאה ושמו לא נשמע יותר ופרצופו נעלם והוא נשכח כלא היה. להגיד שאני שמחה לאיד? – לא בטוחה, להגיד שמגיע לו? בהחלט מגיע לו, לא על מה שעשה לי, אלא על מה שעשה שנים אחרי. למרות זאת, לא אנקוב בשמו, בכל זאת, עברו שנים רבות ואת עונשו כבר קיבל, ומה גם שזה יהיה שיימינג, ואני לא עושה לאחרים מה שלא ארצה שיעשו לי, למרות שהוא כבר עשה גם עשה.

אם כך, שיימינג תמיד היה, אך היום הוא הפך להיות מלא בכוח שלילי ובהרס סביבתי, צונאמי גדול מימדים שיכול להרוס כל כך הרבה נפשות חפות מפשע. תבינו, יש אנשים שבהחלט הייתי שמחה שיעשו להם ביוש, אנסים, גנבים, רוצחים, סוטים, פדופילים, מושחתים… הבנתם נראה לי, אבל, למה לעשות בושות/ביוש למישהי שהעלתה תמונה תמימה בפייסבוק ובה היא נראית לא לפי טעמם של גיבורי המקלדת? ומה עם הבחור שהעלה תמונה באינסטגרם בבגד ים ומיד גרף גידופים על מראהו?או זוג לסביות ששיתפו פוסט נוגע? ואני שואלת, מה זה עניינכם, פחדנים חסרי פנים? האם הייתם מעזים להגיד את הדברים פנים מול פנים למישהו שאתם כלל לא מכירים? מה היה קורה לכם אם הייתם חווים זאת בעצמכם או אולי מישהו מבני משפחתכם? האם גם אז הייתם גיבורים גדולים?

אני בזה לכם, אתם מגעילים אותי, אנשים קטנים שמסתתרים מאחורי מסך ומקלדת, לא חושבים לפני שהאצבעות מתחילות לרקוד על המקשים, מלאי רוע ורשע, לא עוצרים לרגע ונותנים את הדעת שבצד השני יש בני אדם עם רגשות, ולהם יש משפחה וחברים, לא בוררים מילים ויורים בלי מסננים, הורסים ורומסים אנשים שאתם כלל לא מכירים, הכל בשביל למלא סיפוק אחד עלוב שלכם, חוסר ביטחון/הערכה עצמית, הרי אם היה לכם כזה, לא הייתם זקוקים להשפיל מישהו כדי שאתם תרגישו טוב, תבינו, זה לא יעזור לכם, תמיד תישארו קטנים עם חלל עצום בלב שאותו לא תוכלו לעולם למלא.

לסיום רק אומר לכם, גיבורים אתם לא, פחדנים, מאד! אולי כדאי לשם שינוי, שתעצרו לרגע ותחשבו לפני שאתם ממהרים לצקצק במקלדת, גם אם אתם לא אוהבים:
שמאלנים-ימנים-הומואים-לסביות-שמנים-רזים-נמוכים-גבוהים-מזרחים-אשכנזים-חילונים-דתיים-שחורים-לבנים-
נשים-גברים-טבעונים-עניים-עשירים…
במילה אחת, אחרים ושונים מכם, שימו עצמכם במקומם ותחשבו לשנייה, אם הייתם רוצים לקבל מנת שיימיניג עסיסית שכזו רק בגלל שאתם מי שאתם, מתי תלמדו לקבל את השונה מכם? מתי נוכל לחיות אחד עם השני בשקט ובקבלה? מתי?




 

שתפו

You may also like...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Translate »
נְגִישׁוּת
תפריט נגישות באתר תפריט נגישות באתר