דיאטות – רוצים להוריד במשקל ומרגישים לבד? בשביל זה יש משפחה!

"לא ידעתי שסבלת כל כך כשהיית שמנה" – אמר לי אחי הצעיר לאחר שקרא את הבלוג שלי. "סבלת גם בגללנו" – הוסיף. חייכתי ועניתי לו "כן, סבלתי מאד, אבל, איך הייתם אמורים לדעת? לא שיתפתי אתכם".

במשך כל תקופת חיי כילדה, נערה ובחורה שמנה התמודדתי עם הסבל והכאב הזה לבדי. לא שיתפתי אף אחד, בעצם, במה שאני עוברת, תמיד זה היה מסתכם ב"קשה לי לעשות דיאטה", "אני לא יכולה", "אני לא מסוגלת להפסיק לאכול" והתשובות תמיד היו "אם רע לך אז תעשי דיאטה". טוב, חכמים גדולים, אתם מכירים את המילה הזו רק על הנייר, כמה קל זה נשמע כמה קשה להתחיל.

דיאטה ומשפחה תומכת

אף אחד בסביבתי הקרובה לא ידע מה אני עוברת בתוכי, מה אני מרגישה ואיך אני מרגישה, כולם חשבו שאם אתחיל בדיאטה מהירה אפסיק לכאוב, ולהם זה לא נראה כל כך מסובך, זו רק דיאטה, אז, מה הבעיה?

אולי אם הייתי משתפת אותם במה אני מרגישה כשמנה לפני כל דיאטה ובמהלכה, היה לי קל יותר להתמודד עם עצמי, הייתי צריכה חיזוקים כל הזמן, אך לא ממש קיבלתי, מה שכן קיבלתי זו תמיד ביקורת על איך שאני נראית, כמה אני אוכלת, מה אני עושה ליד המקרר, ושוב, אני לא מאשימה אף אחד, אלא רק את עצמי, הביקורת שלהם, מבחינתם, הייתה אמורה להיות ביקורת בונה, אך מבחינתי היא הייתה הורסת, הכוונות שלהם תמיד היו טובות, אך הם לא ידעו להשתמש במילים הנכונות. הם רצו בטובתי, זאת אני יודעת בבטחה.

היום אני יודעת שלשתף ולספר זה חשוב ביותר, אם לא המשפחה לצידך את מרגישה בודדה במערכה ללא הבנה ותמיכה. יכולתי לספר כמה אני לא מעריכה את עצמי כשמנה כי אני פשוט לא סובלת את עצמי ואת איך שאני נראית, איך אנשים בחוץ מביטים בי כאילו אני חייזר שמן מחפש את החללית השמנה שלו (שבדמיוני תמיד נראתה כמו סופגנייה) לועגים לי כילדה, כמה אני אוהבת לאכול וקשה לי להפסיק, טוב, עצם את זה ידעה משפחתי, הם ראו אותי במטבח בכל הזדמנות, בולסת מכל הבא ליד, אם היה אפשר להעביר את המקרר אליי לחדר ולהשאיר את דלתו פתוחה 24 שעות זה היה נהדר, יכולתי גם לספר ולשתף מדוע אני לא הולכת לראיונות עבודה כאשר הייתי מובטלת, כמה אני מתביישת ונלחצת לשבת מול אנשים זרים עם כל שומניי וחוסר הביטחון שלי, כמה אני נבוכה ללכת ברחוב בראש מורם ולא מעזה להישיר מבט, למה אני לא רוקדת באירועים משפחתיים, כמה קשה לי להתחיל בדיאטה מהירה בידיעה שאצטרך לוותר על כל האוכל הזה שאני אוהבת. לא השכלתי לספר כלל את כל מה שאני מרגישה והרגשתי לבד ובודדה וההתמודדות  עם כל זה היתה קשה מנשוא.

לפני מספר ימים שוחחתי עם אחי האחר (לידיעה: אני הבכורה מבין 4 אחים, אנו 2 בנות ו-2 בנים) שקרא גם הוא את הבלוג ואמר לי "זה לא השומן שדפק לך את החיים זו את שדפקת לך את החיים, כל מה שאנו עושים נתון ותלוי בידינו" – טוב, אחי היקר את זה אני יודעת, אך מכיוון שחיי סבבו סביב האוכל ובעיקר סביב ההשלכות של האכילה, אין משפט יותר נכון מ"השומן דפק לי את החיים", או אם לדייק, במיוחד בשבילך אח יקר, "בגלל השומן דפקתי לעצמי את החיים",

מעצם היותי שמנה, לא הצלחתי להתעלות מעל ולהמשיך לחיות למרות הכל, נהפוך הוא עד שמצאתי את תפריט הדיאטה הנכון לדיאטה המהירה, בלמתי את עצמי לאפשרויות של קידום בחיי האישיים, בעבודה, במישור החברתי, כי התביישתי בעצמי והקרנתי זאת החוצה, זה היה יותר חזק ממני כי פשוט, הייתי חלשת אופי וכנראה, במבט לאחור, גם פחדנית. לקחתי את זה רחוק מדי? יכול להיות, אבל, כבר אין דרך חזרה, הצלקות נשארו, ואני, היום, בכל יום, מנסה להעלים אותן.

עצה ממני, שתפו, ספרו, את מה שאתם מרגישים ועוברים, אם התחלתם בדיאטה, לא ממליצה לרוץ ולספר לכולם, התחילו בדיאטה שקטה, ברגע שתתחילו לרדת במשקל כבר תקבלו מחמאות, אל דאגה. אך, בינתיים מומלץ, לדעתי, לספר איך אתם מרגישים מהפן הרגשי, אל תתביישו לחשוף את עצמכם בפני האנשים הכי קרובים לכם, שהם לדעתי, המשפחה, ברגע שיבינו שזה לא קל להיות אדם שמן הביקורת תפחת והתמיכה והעידוד רק יגדלו.

ועצה נוספת ממני למשפחה, להיות אדם שמן זה דבר לא קל כלל, דיאטה זו מילה קצת מלחיצה, השתדלו להבין את מצוקותיו של הקרוב לכם, תמכו בו ועזרו לו על ידי עידוד, אהבה, חיבוק והבנה גדולה, אל תתנו לו להתמודד עם כל העול הזה לבד, הנפש יותר חשובה מכמה ק"ג שתמיד יכולים להיעלם.




שתפו

You may also like...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Translate »
נְגִישׁוּת
תפריט נגישות באתר תפריט נגישות באתר