שמנה – למה אני שונאת את הקיץ?

בכל שנותי כשמנה, לא סבלתי את הקיץ. בעוד כולם מחכים לו, אני ביכיתי את לכתו של החורף. מה עכשיו קיץ? שמש כל הזמן, אור עד השעות המאוחרות של הערב. מה פתאום בא הקיץ?

הקיץ היה סיוט עבורי. הווה אומר, בגדים קיציים החושפים זרוע עבה, צוואר חשוף וסנטר כפול מעליו, גלגלים באזור הבטן ורגליים שמנות המחוברות יחד כגזע עץ. הדיאטה המהירה כיכבה בעונה החמה, להוריד וכמה שיותר מהר, זו הייתה המטרה. לפעמים זה הלך ולרוב לא ממש. לוותר על כל הגלידות הקרות בשיא החום? איך אפשר לוותר על פינוק שכזה? בקיץ הבא יהיה הרבה יותר קל – שכנעתי את עצמי – בינתיים תאכלי ותהני משלל הקרטיבים והגלידות בקילו.
No sun - diet
כתוצאה מכך, שנים אני כבר לא הולכת לים, עד היום קשה לי לראות עצמי בבגד ים. עוד כנערה צעירה ביקור בים או בבריכה היה פחד איום. כולם בטח יסתכלו עליי וירכלו, הנה הגיעה השמנה, צאו מהבריכה, פנו מקום, אוי ואבוי היא קופצת…………..זהירות  צ ו נ א מ י.

לראות את כל הצעירות האלה עם הישבן החצוף, הבטן השטוחה והרגליים החטובות להפליא, לא תודה! לא יכולתי לחשוב שיראו אותי כמעט עירומה וגם אם הייתי לבושה בבגד ים שלם, הרגשתי חשופה כביום היוולדי. אז ויתרתי, פשוט הפסקתי ללכת. ואני מאד אוהבת ים, בכלל אוהבת מים, אבל, עדיף שהמים שאהנה מהם יהיו באמבטיה, שם הכי בטוח והברווזון הצהוב כבר מכיר אותי שנים.

חוץ מזה, שקיץ מביא איתו לחות וזיעה, וכשמנה סבלתי מכך כל העונה. ההליכה הייתה קשה עליי, התנשמתי בכבדות עם כל צעד. לא הרשיתי לעצמי להיראות בבגדים הדוקים או קצרים, אז כל מלבושיי היו אוהלים ושקים, כיוון שהשמש זורחת גם עליי וחושפת אותי במלוא הדרי, נותר לי רק להתחבא תחת בגדים גדולים.

יש את אלו הסובלים מתסמונת "דיכאון חורף" אצלי זה בדיוק הפוך, כאשר רק יש ריח של קיץ אני נכנסת לדיכאון.

בפעמים שכן העזתי ללכת לברכה תמיד דאגתי לפשוט את בגדיי סמוך לשפת הברכה והמגבת הייתה חייבת להיות שם גם היא, הייתי קופצת מהר, צוללת ומרימה מיד ראש מעל המים ובודקת, יש נפגעים? מישהו ראה אותי? נשארו עוד מים? מה אומרים על הדבר הגדול הזה שעכשיו נכנס למים? מישהו צוחק שם בפינה, זה עליי? הייתי נשארת בברכה זמן רב עד שהתחלתי לנשום כמו דג ועורי הפך לעור ברווז, כמה שיותר לדחות את היציאה, אולי אצא כשכולם כבר ילכו, רגע, הנה ההוא שם עוצם את העיניים, הופ יצאתי, חטפתי את המגבת, התעטפתי בה מיד והלכתי לשבת בפינה שלי, מאד רציתי שוב להיכנס, אבל, הייתי מבועתת מהמחשבה של כל הטקס עם המגבת, אז ויתרתי.

בים זה היה קצת יותר מסובך, הייתי חייבת ללכת בבגד ים כמה מטרים עד קו המים, רגע, אמרתי ללכת עד המים? איזה ללכת..הייתי רצה בטירוף, מנסה לתעתע את האויב שיחשוב שזה לא דב מה שהוא רואה אלא איילה קלת רגליים ,ניסיתי להשאיר את המגבת והבגדים כמה שיותר קרוב לשפת הים, אך לרוע מזלי הם נסחפו להם לקפריסין ואני הייתי צריכה להלוות מגבת אחרת ממי שהיה איתי, זה היה מתסכל. למה אני לא עושה שום צעד לכיוון של דיאטה מהירה? כדי שאוכל להשוויץ בבגד הים החדש שלי על גופי הרזה, ועוד קיץ עבר ועוד אחד, ובעוד אימי תוהה לאן נעלמות כל המגבות שהיא קונה,בקפריסין כבר הקימו דוכן עם מגבות שנסחפו מישראל.

ומה עם כל מוכרי הארטיקים למיניהם שמסתובבים לנו בין הרגליים, תמיד היה נדמה לי שמוכר הארטיק מזהה אותי כקונה פוטנציאלית, "הנה הנה, כסף קל, ההר הזה בטח ירצה קרטיב שוקו שוקו", איך הוא ידע? וכשהוא היה חוזר בסיבוב השני, הוא היה עובר כל כך קרוב אליי שממש לא יכולתי להתעלם וקניתי שוב, רק הפעם שוקו בננה. בוא'נה, אולי תלך לחתום בלשכת האבטלה?

לפני כל קיץ, מתמלאים העיתונים בכתבות על דיאטות שלפני הקיץ לכבוד בואם של בגדי הים, אופנת הקיץ וכל מה שקשור לשמש החמה. זה לא דיבר אליי, כי אני רק חשבתי מתי יחזור החורף, כדי שאוכל שוב להסתתר תחת המעילים העבים והסוודרים החונקים, או אז גם תהיה לכך הצדקה לכל המחבואים האלו, קרררר, לא? – וזו גם סיבה מוצדקת לאכול יותר ולדחות את הדיאטה המהירה, בחורף אוכלים יותר כי קר, כך אמרו לי, כאילו שלי יש בעיה לנהל תפריט דיאטה משמין בכל עונות השנה. היום, אני עדיין לא אוהבת את הקיץ, אולי כי זה מזכיר לי דברים לא נעימים, ובכלל, גם היום, כאשר אני כבר לא שמנה, לא יכולה לסבול את הלחות. אבל, את הים והברכה אני אוהבת ועל זה לא אוותר.




שתפו

You may also like...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Translate »
נְגִישׁוּת
תפריט נגישות באתר תפריט נגישות באתר