דיאטות – ילדים שמנים סובלים יותר ממבוגרים!

האם ילדים שמנים אכן סובלים יותר ממבוגרים? – תשובתי לכך היא, כן, ובגדול.  ולמה בעצם? התשובה, לדעתי, ברורה, ילדים אשר מגיל קטן כבר מראים נטייה להשמנה לא מבינים לקראת מה הם הולכים. הם בסך הכל ילדים, והמושג דיאטה מהירה עדיין לא מוכר להם. וילדים כמו ילדים, הם עם קטן, מתוק, אך, אכזר, ושלא במתכוון, להם אין מסננת לפה ומה שהם רואים או חשים הם מייד אומרים, את האמת הכואבת והפוגעת. הם לא יודעים, עדיין, שקר מהו, ולילד שמן זהו תחילתו של סיוט.

זכור לי מקרה אחד, כאשר הייתי בכתה א' או ב', חיכיתי לאמי שתבוא לאסוף אותי מבית הספר, לא רחוק ממני עמדו אמא וילד, בן גילי, מעט מלא, האם, בהצביעה לכיווני, אמרה לבנה, "אתה רואה? אם תמשיך לאכול תהיה שמן כמו הילדה הזו, תראה איך היא נראית!" –  מטומטמת, אני אמנם שמנה אך לא חירשת. אני עדיין זוכרת את תחושת ההתכווצות שחשתי בתוכי. איזו טעות נוראה עשתה אותה אם. הילד כבר יודע, ששמן זו לא מילה חיובית, אלא כמוה כקללה, ששמן זה משהו חריג שלא כדאי להשתייך אליו ושלבטח לא כדאי לו להיות בצד הזה, זה אסור, שלילי. לא פלא שילדים, כבר מגיל מאד צעיר, יודעים מהי המילה האסורה ומשתמשים בה במובנים של העלבה, פגיעה, לגלוג…"תראו אותה, את השמנה", "יוהו, איזו שמנה"…טעות נוספת שעשתה האם, הייתה כלפיי, חוסר רגישות והתחשבות בילדה השמנה, אין לי ספק שבנה ישתמש באותן מילים, כאשר יהיו לו ילדים.

כאשר אמי הגיעה, לא סיפרתי לה על המקרה, התביישתי.

מכיוון שאותו ילד למד איתי בבית הספר, לא פעם ראיתי אותו עם חברים, כאשר עברתי בסמוך לו, מצביע לעברי עם חיוך זדוני על פניו, ומייד כל חבריו סובבו ראשם לכיווני וחייכו. עד כמה נורא הרגשתי, אין צורך לפרט, מאז בכל פעם שראיתי אותו, השתדלתי שלא להתקל בו על מנת לא לחוות את תחושת הבוז שהוא מביע כלפיי.

למרות כל ההשפלה שחוויתי בהיותי צעירה בשנים, לא הפסקתי לאכול, או לחפש מנוס בדיאטה מהירה שתוכל להפוך אותי כמו כולם, לרזה. ילד, בעיקר, בגיל צעיר, לא יכול להכיל את האיסור באכילת דברים שהוא אוהב, אבל, הוא כן יכול להבין שלהיות שמן זה לא דבר טוב, רק מהתגובות של הסביבה לעברו.

ילד שמן, בגלל היותו שכזה, יותר רגיש מהאחרים, ילדים אחרים צוחקים עליו, מצביעים לעברו, מלגלגים, בזים לו, מתרחקים ממנו כמו ממצורע. ילד כזה, יגדל עם תחושת חוסר ביטחון, רגשי נחיתות, הערכה עצמית נמוכה, וזה כמובן יפגע לו בהמשך, בלימודים, בחיים החברתיים, בתקשורת. מניסיוני האישי, אני יכולה להעיד שכל זה קרה לי, וליווה אותי מרבית חיי, למרות שלא הייתה לי בעיה עם חברים קרובים, כי אחרי הכל לא כולם מתרחקים ממך, תמיד יש קומץ שנאמן לך ולא משנה לו אם אתה שמן או לא, אך אנו תמיד נתפס לדברים השליליים, כמו "צחקו עליי", "אמרו לי שאני שמנה", "התנכלו לי" וכו'…וזה ימשיך ללוות אותנו בתקופות הבאות ואף יותר רחוק מזה.

תפקידם של ההורים, לדעתי, זה לא רק למצוא תפריט דיאטה לילדם בעל הנטייה להשמנה, אלא זה הרבה מעבר. תמיכה פסיכולוגית רבה, ולא משפט כמו שאמרה אותה אם בורה. הילד יספוג ביקורת קשה מחבריו ויגיע הביתה שפוף ובוכה, על ההורה לחבק, לעטוף, לעודד ולפרגן, אולי להגיד משהו כמו "אתה לא שמן, רק מעט מלא ואם זה מפריע לך, אז אולי נצמצם את השוקולדים?" אני לא פסיכולוגית, אני רק מנסה להיכנס לנעליהם של הורים שילדם חווה את הכאב וההשפלה מצד אחרים.

בנוסף, אם אכן הורים מחליטים להכניס את ילדם למשטר של דיאטה מהירה, כל הבית צריך להירתם לכך. הווה אומר, לצורך תמיכה מלאה, אין צורך להכניס מאכלים מפתים הביתה, לתקופה מסויימת, ידעו כל בני הבית שאין יותר דברי מתיקה, פיצות, גלידות, שוקולדים וכל מה שקשור לענף הזה. כך הוא לא יצטרך להלחם בעצמו כל יום מחדש ולנסות לעמוד בפיתוי.

לי היה קשה מאד לעמוד בפיתוי, אמנם כל בני ביתי ידעו שעליי לרזות, אך האוכל השמן היה עדיין בכל מקום בבית, וכילדה איך יכולתי לראות ולא לגעת?




שתפו

You may also like...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Translate »
נְגִישׁוּת
תפריט נגישות באתר תפריט נגישות באתר