דיאטה – החוכמה היא לא לרדת, החוכמה היא לשמור

"עכשיו נראה אותך" – אתגרתי את עצמי – "נראה אותך שומרת שלא לעלות ויותר מזה מורידה את שאר הק"ג העודפים שעוד אמורים להיעלם".  כמו שכבר הזכרתי בפוסט הקודם, את טבילת הדרך הראשונה עברתי בהצלחה, הורדתי במשך שבועיים 6.5 ק"ג. וזה המון חברים, המון. עכשיו יש עוד 10 ק"ג ואחרי זה עוד קצת.

המטרה הייתה לעבור את מחסום ה- 60 ק"ג כלפי מטה. זה נראה לי רחוק, הזוי וחלום ענק, אך כבר הוכחתי לעצמי שאני יכולה, אז מה פתאום שאפרוש עכשיו? הדרך עוד ארוכה ולא קלה, אך אפשרית, בהחלט אפשרית. העיקר שאני כבר לא שייכת לאגף ה- 80+. כאמור, לאחר שבועיים הפסקתי עם הדיאטה המהירה של מרק הכרוב, הרגשתי שגופי התנקה, אני יותר קלה ועכשיו זו המלחמה האמיתית, אני עם עצמי, לבדי במערכה.שומרים על המשקל דיאטה

קיבתי קטנה למרות שמדי פעם נדנדה לי "מה, זהו? אין יותר דברים טעימים? אני לא אוהבת את מה שאת מאכילה אותי עכשיו, את בטוחה שזה מה שאת רוצה? כי אני רוצה יותר". "סתמי" – עניתי לה –"אני קובעת ואת אוכלת".
והיא סתמה ולא הציקה לי יותר. המלחמה האמיתית שלנו היא לא עם האוכל, הקיבה או הבגדים, המלחמה שלנו היא אך ורק עם עצמנו. השיחות שלי עם עצמי הלכו והתארכו. "כל הכבוד, סיגל, באמת את ראויה להערכה, אבל, אולי תפנקי את עצמך באיזו עוגה קרמית מעניינת עם קצפת, כפרס, מגיע לך, לא?", "ממש לא" – ענתה לי עצמי – "שום עוגה ושום פרס, פינוק אחד קטן יתפתח לעוד פינוק גדול יותר שיגרר לפינוק של העלאת 6.5 הק"ג שירדו, הם כבר נעלמו ולא יודעים את הדרך הביתה, אני מוכנה לעבור דירה, רק שלא יחזרו".

וככה המשכתי בשיחות הדירבון הללו ביני לבין עצמי, ועמדתי בפני עצמי בגבורה, עיקשת ונחושה. עכשיו אין יותר דיאטת כרוב, יש דרך חדשה. אני חייבת לציין שמה שעשיתי לא הייתה בחירה בדרך הבריאה, אך הייתי כל כך נחושה שלא עניין אותי שום דבר, רק להוריד ולהוריד כמה שיותר ומהר.

רוב חיי סבלתי מאד מבעיות עיכול קשות או אם לקרוא לילד בשמו, עצירות. וכאחת שהייתה שמנה מאד, עצירות זה לא משהו שיכולתי להתיידד איתה. היו מקרים קשים שלא יצאתי כשבוע, אבל, לסתום את הפה לא סתמתי, כל המזון שנכנס לא הצליח לצאת והם הקימו התנחלות בקיבתי המסכנה. זה תורשתי במשפחתי וגם עליי זה לא פסח.

ניסיתי משלשלים שרק גרמו לי ייסורים וכאבי בטן קשים, שוקולד משלשל, תיונים, אבקות ומה לא.
כאשר התחלתי בדיאטה המהירה שלי, למזלי הרב, לא סבלתי מעצירות, אך לאחר שהמשכתי לבדי חששתי מאד שאסבול מכך וכבר החלטתי שאני מנסה לאכול סיבים תזונתיים בצורה של "ברנפלקס", זה בריא ויש בו את כל מה שגופי המיוסר צריך. כמו כן, שתיתי הרבה מים, והתחלתי בפעילות גופנית כגון, צעידה במשך שעה. מהרגע שהתחלתי לאכול את הסיבים, הפלא ופלא העצירות נעלמה לגמרי. היציאות הפכו למסודרות וקלות. אלוהים, איך לא גיליתי את זה עד היום? איך הסכמתי לסבול כל כך הרבה ובמשך שנים? טוב, ההוא שם למעלה לא ממש ענה לי, כנראה היה עסוק בלטפל בעצירות של מישהו אחר. ברכתי את היום שבו הכנסתי את ה"ברנפלקס" לתפריט דיאטה יומי.

הירידה המשיכה ללא עצירה, חייתי תקופה של 3 שנים לפחות על "ברנפלקס", מים, קפה, צעידה יומיומית, פה ושם סלט קל, אך ה"ברנפלקס" הייתה ארוחתי העיקרית, זה לא נראה משהו ואני לא ממליצה לחקות אותי, אבל, מאז אני מכורה ל"ברנפלקס", ולא סובלת יותר משום בעיות עיכול. עד היום אני לא מאמינה שהדבר היחידי שהצליח לגמול אותי מעצירויות חוזרות ונשנות הוא אכילה של סיבים תזונתיים.

הפסקתי לאכול ולסרב לכל הצעה של פיצות, בורקסים, עוגות, גלידות, ממתקים, שוקולדים, משקאות מוגזים ו/או ממותקים, לא לחם קל ולא כבד. המילה "לא, תודה" הייתה שגורה בפי בכל עת שהייתי צריכה להתמודד עם אוכל שהוגש לי, ואצלנו הפולנים אם מישהו אומר "לא, תודה" על האוכל שעמלנו לכבודו בזיעת אפיים, עדיף שישתה כוס רעל לפני שיגיד את זה לפולנייה אמיתית. אבל אמרתי ולא התביישתי,היה לי כוח רצון של לוחמת אמיתית ושום דבר לא הצליח לפתות אותי או להפיל אותי וזהו ההישג הגדול של חיי.
לעמוד מול כל השפע הגדול והמפתה ולסרב בעדינות אך בנחישות עצומה. הוכחתי לעצמי מה שחשבתי שאין לי, כוח רצון, כוח רצון ו…כוח רצון. אם זה כך – הסברתי לעצמי – את יכולה לעשות הכל. וכעבור שנה מאז שרזיתי, הפסקתי גם לעשן. הייתי מעשנת כבדה מאד, 2 קופסאות ביום, אך העדפתי קודם כל להתרכז בלרזות ואחר כך התפניתי לטפל בהתמכרות השנייה, הסיגריות. תמיד אמרתי לעצמי, שאם כבר אמות מהסיגריות לפחות אמות רזה. מסביבי היו המומים בהצלחתי הגדולה להגמל משתי התמכרויות קשות כל כך, ואני? אני גאה בעצמי עד השמיים ובחזרה.

במשך פחות משנה השלתי מעליי 30 ק"ג בעזרת הדיאטה המהירה ובעזרת הדרך שלאחריה. שנים רבות לא נגעתי, אפילו לא ביס קטנטן בכל אותם מאכלים שעליהם ויתרתי, והכי חשוב שגם לא התגעגעתי, למדתי לחיות בלי, לאחר מכן, גם גיליתי שלשתות קפה בלי סיגריה זה לא נורא. ה"ברנפלקס" הוא חלק מחיי, אך לא רק, חזרתי לאכול ארוחות מלאות ומשביעות, קטניות, פחמימות, ירקות ופירות, המשכתי לצעוד, כי בלי ספורט הירידה יותר קשה, מה גם שזה עוזר למערכת העיכול. הגעתי לשיא משקלי 57 ק"ג בפחות משנה. רזה, אני רזה.




שתפו

You may also like...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Translate »
נְגִישׁוּת
תפריט נגישות באתר תפריט נגישות באתר