השמנת יתר – האם אנו יודעים מתי ולמה הכל התחיל?

לא מזמן ישבתי עם חברה שמסיימת תואר ראשון בלימודי הפסיכולוגיה. לאחר שקראה את הבלוג שלי, שאלה: "תגידי, למה בעצם אכלת? האם את יכולה להצביע על הסיבה האמיתית, מדוע אכלת כל הזמן והגעת לממדים כאלו?"

"חסכים, נראה לי" – עניתי לה כשאני מנסה במאמצים מחשבתיים להבין את הסיבה. "כן, אבל, אלו חסכים?" – הקשתה עלי. "לא אהבו אותך? התעללו בך? חסכים זה משהו מאד כוללני, כנסי לעומק ותנסי להבין, מה גרם לך להתחיל לאכול מגיל צעיר?"

ניסיתי לנבור במאגרי מוחי כילדה רכה בשנים, אני זוכרת שהמילה דיאטות הייתה שגורה בפי משפחתי כבר בעודי ילדה קטנה, התחלתי להשמין כבר מגיל מאד צעיר, אבל, מדוע זה התחיל? וואלה, לא יכולה לשים את האצבע.תפריט-דיאטה-מקטנות

"תראי" – עניתי לה – "אהבו אותי, זה כן, אני הבכורה ומן הסתם, כתינוקת ראשונה קיבלתי המון אהבה וחום, כשגדלתי, הייתי ילדה מאד שובבה ועל זה קיבלתי מכות בבית, לא מאשימה אף אחד, לא היו להם כלים להתמודד עם ההשתובבות שלי ובנוסף אליי, היו לי עוד 2 אחים קטנים, אז לאמי היה מאד קשה והיא נהגה להוציא חמתה עלי כל עת שהייתי עושה מעשי קונדס שלא נראו לה, והמכות הפכו למשהו קבוע".

"והאם את חושבת שזו הסיבה שבגינה התחלת לאכול? שהיכו אותך?" – המשיכה חברתי לתחקר אותי.

"אני לא יודעת להצביע על משהו נקודתי, אני גם מנסה בכל כוחי לחזור אחורה בזמן, ואין לי תשובות חד משמעיות, בכל מקרה יש לי נטייה להשמנה, גם אמי הייתה כל החיים ברדיפה אחרי דיאטות שונות ומשונות וכל מה שקשור לענף הדיאטה, היא חקרה, קנתה וניסתה, גדלתי בבית שהאוכל היה הנושא המרכזי, מצד אחד חשוב ומצד שני כאוב"

"אבל, עדיין לא ענית לי מדוע בעצם ברחת אל האוכל, מה הוא נתן לך? איפה הוא עזר לך? מה היה הצורך שלך להמשיך לאכול?" – לא ויתרה.

"אני מניחה" – עניתי – "שהיו לי אילו שהם חסכים כבר מגיל צעיר, כנראה, שהבריחה לאוכל הייתה מובנת מאליה, הסיפוק מכל ביס, הצפייה למעדן הבא, המחשבה על מה אוכל עוד רגע, מחר, מחרתיים, עזרו לי להתמודד עם מי ומה שהייתי אז, שמנה".

ככל שהתבגרתי והמילה דיאטות הפכה להיות שמי האמצעי, עדיין לא יכולה לשים ממש את האצבע ולקבוע חד וחלק, מדוע התחלתי לאכול ולא הפסקתי במשך רוב חיי. אני מניחה, שהרצון הגדול למלא את החורים השחורים, שנפערו בתוכי, באוכל נבע מסיבה כלשהי, חוץ מזה שפשוט אהבתי לאכול.

ישנן סיבות שיכולות לעלות על הדעת, כמו הסיבה שחטפתי מכות במשך שנים, או שלא קיבלתי מספיק חום ופירגון או שחייתי בבית שנוהל ברובו ע"י אמא, ואבא שהיה רוב חייו מחוץ לבית מטעמי עבודה או אולי שהייתי בת בכורה שאחריה הגיעו עוד אחים שנאלצתי לעזור בגידולם או אולי לא קיבלתי מספיק תשומת לב…

או זה ואו זה, איך אוכל לדעת בעצם מדוע התחלתי לאכול ובעקבות כך לחבל בחיי שנשלטו על ידי אכילה בלתי פוסקת? זה כנראה שוכב לו רדום בתת מודע, מוסתר, מוקפא, עמוק, לא נגיש, כי למוח שלנו ישנן דרכים בהם הוא שומר עלינו מפני זיכרונות ו/או טראומות בחיינו. כשאגיע עם עצמי לתובנות, אשתף אתכם, ואולי גם לכם תגענה התשובות המתאימות. או שאולי אתם כבר יודעים?



שתפו

You may also like...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Translate »
נְגִישׁוּת
תפריט נגישות באתר תפריט נגישות באתר