דיאטה מהירה מתחילת הדרך.

רוב חיי הייתי שמנה או אם להשתמש בתיאור עדין יותר, עבת בשר. כתוצאה מכך, ניסיתי אין ספור פעמים לרזות, תמיד חיפשתי את התשובות לדיאטה מהירה, ניסיתי הכל, לבד או עם דיאטנית, אבקות, גלולות ומה לא, ותמיד נחלתי כישלונות. היום לאחר מאמצים רבים, השגתי את המטרה ומבחינתי זהו ההישג המרשים של חיי. אין קסמים או כישופים, יש רק מטרה ודרך והרבה כוח רצון ונחישות, וזה אפשרי, אפשרי בהחלט.
לשם כך פתחתי במיוחד בלוג זה, על מנת שאוכל לשתף אתכם, אלו שעוברים כל יום מלחמה חדשה בק"ג המיותרים. בחרתי לשתף אתכם במה שעברתי עד כה בעצם היותי שמנה ולהיות שם בשבילכם במאבק האינסופי של ההרזיה.




 זו ילדותי היחידה 

 

מאז שאני זוכרת את עצמי, בערך בגיל 5, הייתי ילדה שמנה, עגלגלה כזו, מרופדת כמו שצריך.
sigal01
האהבה לאוכל, ובעיקר למתוקים, הייתה כבר חלק מחיי. אני זוכרת בעיקר את אמי, אופה עוגה לשבת וישר מחביאה, מהחשש שאגלה ולא ישאר הרבה לשאר בני הבית. אבל, תמיד הייתי מגלה את המחבוא, בעיקר אני זוכרת את עצמי מחפשת אחר העוגה החמה והמגרה שיצאה מן התנור ו"הלכה לאיבוד", אם חשבתם שויתרתי, 


הרי שאתם טועים. כל מחבוא גיליתי, אפילו כאשר אמי ניסתה ביאושה להחביא מפני את העוגה בארון הבגדים שלה, אבל, גם לשם הגעתי. אף פעם לא הייתי שבעה, תמיד רציתי יותר מפרוסת עוגה אחת וככל שאכלתי, מן הסתם גם תפחתי. בשנות בית הספר היסודי כבר הייתי די עבה, יחסית לגילי, לא יכולה לאמוד בק"ג כי אני לא זוכרת, אך אני זוכרת את הילדים המתגרים והמעליבים, שקראו לי בכל הזדמנות שמנה. למורת רוחי, אמי החליטה לספר את שערות ראשי הארוכות ולהשאיר אותי עם תספורת קצרה, ובין רגע הפכתי מילדה שמנה לילד שמן. זהו זיכרון שחקוק על לוח ליבי. הנה עכשיו הילדים האכזריים קוראים לי "ילד שמן". אחד הדברים הכואבים שעברתי כילדה שמנה היה ללכת ברחוב ותמיד לשמוע "שמנה", "דובה" ועוד כינויי "חיבה" כאלה ואחרים.

עד כדי כך סבלתי, שכאשר הייתי רואה מולי חבורת ילדים, דאגתי מייד לעבור מדרכה וזה ליווה אותי שנים. גם בבית לא חסכו ממני, למרות שאני יודעת שהכל נעשה ונאמר לטובתי, אך הדרך הייתה לא נעימה. "תפסיקי לאכול כל הזמן", "את תהיי עוד יותר שמנה" או "מה יהיה איתך?", המשפטים האלו ליוו אותי עוד שנים רבות, ואני יודעת כבר מזמן שזה נעשה מתוך כוונות טובות. רק שאז, לפני יותר מ- 30 שנה לא היו "סופר נניות" שיכלו לכוון את ההורים, מה מותר להגיד או מה רצוי מאד שלא. אז ככה, במשך התבגרותי השמנה, ככל שהמילים שנאמרו המשיכו להיאמר גם בבית וגם מחוץ, הביטחון העצמי שלי הלך ונסדק, הערכה העצמית שלי פרחה לה דרך החלון, ואני המשכתי לאכול. מי בכלל היה מסוגל בגיל כ"כ צעיר להכיל את המילה דיאטה? – ככל שהתבגרתי חלמתי על דיאטה מהירה, שאלך לישון שמנה ואקום רזה. אבל, זה אף פעם לא קרה. במשך הזמן כאשר כבר ממש הבנתי שאני בבעיה, ניסיתי ללכת לפי תפריט דיאטה כזה או אחר, אבל, הרצון לאוכל גבר על הכל.

אני חייבת לציין שבחברה הקרובה שלי, חברות בעיקר, הייתי מאד מקובלת, הייתי המצחיקה, הספורטאית, כן כן, שיחקתי בנבחרת הכדורסל של הבי"ס, בהיותי תלמידת חטיבת ביניים. תמיד הייתי נדלקת על החתיך של השכבה או השכבה העליונה יותר, וכאילו שזה עזר לי, אף אחד מהם לא ממש שם עליי בקטע הרומנטי. טוב, ממש הגזמתי, אני השמנה שבימים גרועים היו מתבלבלים ביני לבין הכדור מעיזה ומחבבת בנים. נו באמת יצאת מדעתך? – אבל, מה לעשות שהייתי גם שמנה וגם רומנטיקנית?לסיום, ארצה רק לתת טיפ חשוב להורים של ילדים/ות שמנים/נות: אף פעם אל תגידו לילדכם "אתה שמן" או "אל תאכל את זה אתה תשמין" או "אסור לך לאכול את זה כי אתה צריך דיאטה" או כל דבר בסגנון הזה. האמינו לי, הילדים בגן או בבי"ס כבר יגידו להם, וכאשר הם יחזרו הביתה הם יצטרכו חיזוקים ותמיכה, כי זה לא ילך ויהיה קל יותר נהפוך הוא. ותשכחו מדיאטה מהירה, כי אין דבר כזה לאורך זמן.
שתפו

You may also like...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Translate »
נְגִישׁוּת
תפריט נגישות באתר תפריט נגישות באתר